פסיקה חדשה ותקדימית של בית הדין לעבודה קבעה, כי אבות חד-מיניים לילדי פונדקאות זכאים לדמי לידה בנפרד.

לתובע ולבן זוגו נולדו תאומים בשבוע ה-27 להריון, בהליך של פונדקאות בקנדה. בהליך הפונדקאות הופרו שתי ביציות מאותה אם (שאינה האם הפונדקאית), ביצית אחת בזרעו של התובע וביצית שניה בזרעו של בן הזוג. לתובע נולד בן ולבן זוגו נולדה בת בהליך זה. בן זוגו של התובע הגיש תביעה לדמי לידה, מענק לידה ודמי אשפוז עבור הולדת הבת ותביעותיו אושרו. התובע, אשר הגיש תביעה זהה להולדת בנו מאותה לידה לתשלום דמי לידה, מענק לידה ודמי אשפוז, נדחה בנימוק של העדר זכאות. מכאן התביעה.

 

תובע ובן זוגו מקיימים חיים משותפים, הם נישאו בקנדה והם רואים את מערכת היחסים ביניהם כידועים בציבור לכל דבר וענין. התובע ובן זוגו אף רשומים כנשואים במרשם האוכלוסין, אך רישום זה אינו מעיד על קיומו של תא משפחתי ועל סטטוס ומעמדם האישי בכל הקשור לזכויותיהם כמשפחה; באשר להכרה בתא משפחתי זה לשם הבאת ילדים בדרך של פונדקאות, המדינה קבעה בנהליה דין שונה לתובע ובן זוגו, מאשר לזוגות הטרוגניים הפונים לפונדקאות, הן בבדיקת האבהות, הן ברישום ההורות. בנוסף, עד היום לא מאפשרת המדינה לרשום את שני בני הזוג כהורים משותפים לתאומים, ולא ניתנת כל זכות הורית לבן זוג של התובע כלפי בנו וההפך. הוראות המדינה קובעות כי על מנת להשלים הקמת תא משפחתי של התובע ובן זוגו בהיותם בני זוג מאותו מין, כאשר הם פונים להליך של הקמת משפחה בפונדקאות, על ההורה להוכיח זכאות של כל ילד להיות מוכר כילדו של אחד מבני הזוג. כמו כן, קבלת אזרחות כדי להביא כל ילד לישראל, תלויה באזרחות של בן הזוג אליו קשור הילד ביולוגית. על מנת שיתאפשר לתובע להביא את בנו שנולד באותה לידת תאומים, בהליכים שעל התובע היה לבצע על מנת כי בנו בלידת תאומים זו, תוכר אבהותו ויקבל את ההכרה הרשמית, הן של מדינת קנדה, והן הבקשה לאזרחות של מדינת ישראל, היה עליו לשהות ולהיות נוכח יחד עם בן זוגו בקנדה כל התקופה מלידת התאומים ועד לקבלת האזרחות הישראלית של הילדים, ולעזוב את עבודתו; כל אחד מבני הזוג בנפרד מוכר כהורה של ילדו ואין המדינה מכירה בהם כהורים של שני הילדים, לשם טיפולים רפואיים או כל טיפול רשמי אחר. 
מצב מעמדי זה, הנובע מהוראות הדין והנחיות המשרדים הממשלתיים השונים, מביא לתוצאה לפיה רק התובע מוכר כאבי ילדו ואילו בן הזוג מוכר כאבי הילדה, של אותם תאומים. לפיכך ולו בשל כך, יש לראות בכל אחד מבני הזוג כהורה בודד, הגם שהתובע ובן זוגו מוכרים כידועים בציבור ותא משפחתי בחוקים אחרים ולצרכים אחרים. לאור כל האמור, התובע זכאי לדמי לידה, דמי אשפוז ומענק לידה נפרד, לבן שנולד בלידת התאומים, ואשר הוא אביו הביולוגי. 
בנוסף, דמי הלידה הם דמי גמולים מחליפי שכר. מאחר שהתובע לא יכול היה לחזור לעבודתו בשים לב ללידת התאומים בקנדה, אשפוזם זמן ממושך בשל הלידה המוקדמת, והצורך בכל ההליכים המשפטיים של הכרה באבהות, הכרה באזרחות ישראלית והבאת כל הורה את ילדו לישראל, ובשים לב שהתובע הוא אפוטרופסו היחיד, היה עליו לשהות בחופשת לידה, הוא זכאי לדמי לידה בנפרד מבן זוגו; אין מדובר בהפליה של זוג הטרוגני אל מול בני זוג מאותו המין המביאים תאומים לעולם בפונדקאות. מדובר בשני מקרים שונים מהותית תוך התעלמות משוני רלבנטי המבחין ביניהם ואינו משיג שוויון אמיתי.