אדם נפגע בעבודתו, אך המשיך לעבוד מספר חודשים חרף הפגיעה. האם הדבר שולל אפשרות לתבוע את הביטוח הלאומי להכיר בפגיעה שלו כ״פגיעה בעבודה״?

אדם, תבע את הביטוח הלאומי עקב פגיעה בקרסול רגלו השמאלית וביקש להכיר בה, כ"פגיעה בעבודה".
הביטוח הלאומי ואף מומחה שמונה לעניין, דחו את טענות הנפגע בטענה כי לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו. לטענת הביטוח הלאומי, פניית הנפגע לטיפול רפואי כעבור חודשיים ועצם העובדה כי הנפגע המשיך לעבוד גם לאחר הפגיעה, אינה סבירה ומנתקת כל קשר סיבתי לאירוע הנטען – נפילה ממדרגה של טרקטור בגובה של כ-50 ס"מ מהרצפה.
ביה״ד לעבודה פסק, כי בבואו לקבוע את עצם קיומו של האירוע ייתן משקל יתר לאנמנזה כפי שנרשמה על ידי הרופאים. במקרה זה, הנפגע בפנייתו הראשונה לרופאה המטפלת, כחודשיים לאחר האירוע, ציין כי נחבל בקרסול שמאל. ביה״ד קבע, כי הביטוח הלאומי לא הרים את הנטל לסתור את הרישום ומשכך לא נסתרה גרסת הנפגע כי סבל מכאבים כחודשיים ימים, היינו ממועד הפגיעה ועד למועד הפנייה לקבלת טיפול רפואי. העובדה כי הנפגע לא פנה מיד לקבלת טיפול רפואי וכי המשיך לעבוד, אינה גורעת מעצם הפגיעה ומהנזק שנגרם בגינה. משאין מחלוקת, כי קרע בגיד האכילס מקורו באירוע טראומתי, משהוכח קיומו של אירוע טראומתי במועד הנטען ומשהמשיך הנפגע לעבוד עוד כשמונה חודשים לאחר האבחון, נמצא כי קיים קשר סיבתי רפואי ומשפטי בין האירוע לבין הקרע בגיד האכילס. לאור כל האמור, הפגיעה בקרסול רגלו השמאלית של הנפגע נובעת מהאירוע ויש להכיר בפגיעה זו כ"פגיעה בעבודה".

 

{בל (ב"ש) 42734-06-13 לאוניד גורביץ נ' המוסד לביטוח לאומי}