האם 'סולחה' הינה שיקול להקלה בעונשו של נאשם?
השאלה שבכותרת הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון.
בית המשפט דן ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי, במסגרתו נגזרו על נאשם 9 שנות מאסר בפועל בגין הרשעתו (ע"פ הודאתו) בעבירות של תקיפה, הריגה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירות בנשק (נשיאה והובלה). הנאשם ערער על גזר דינו, בבקשה להפחיתו לאור העובדה כי התקיימה "סולחה" בינו לבית קורבנות העבורה ומשפחותיהם.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בקבעו:
השופט ג'ובראן –
"הלכה ידועה היא שלא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, וכי ההתערבות שמורה לאותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין, או כאשר העונש שנגזר חורג במידה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. המקרה הנדון נמנה על אותם מקרים חריגים.
מבלי להקל בחומרת העבירות בהן הורשע המערער, נמצא כי יש מקום להקלה בעונשו בשל הסכמי הסולחה שנערכו בין המשפחות המעורבות. אף שאין הסולחה מהוה תחליף להליך השיפוטי, עשויה היא להוות נדבך משמעותי לקולה בשיקולי ביהמ"ש לעונש – בהתלוותה להודאה וחרטה, ואף ניתן לראותה כבאה בגדרי סעיף 40יא(5) לחוק העונשין – מאמצי הנאשם לתיקון תוצאת העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה. בימ"ש זה כבר עמד על הצורך לעודד עשיית שלום ע"י סולחה, מתוך ראיית התמונה הכוללת ביחס לסכסוך ומתוך ההבנה כי בהיעדרה, עלולים הצדדים להידרדר לשפיכות דמים נמשכת ונקמת דם שקשה לשער את תוצאותיה.
עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער יעמוד על 7.5 שנות מאסר בפועל."
השופט הנדל –
"הגם שיש להעניק משקל להליך הסולחה, אין די בעניין זה כשלעצמו להצדיק התערבות ערכאת הערעור בהיקף המוצע. ההתערבות האמורה מבוססת על שני נימוקים נוספים. האחד, והעיקרי, הוא כי מיד קודם לביצוע מעשה ההריגה אחד מהנוכחים השליך רימון הלם שהתפוצץ בסמוך למערער. המערער נבהל מפיצוץ רימון ההלם, ושלף אקדח והחל לירות לכיוון המקום ממנו נזרק הרימון. בנוסף, נראה כי בימ"ש קמא העניק משקל-יתר לעובדה כי המערער ריצה בעבר הרחוק עונש מאסר."
השופט סולברג –
"בהצטברות הנימוקים שציין השופט הנדל, מצרף הסכמתו להעמדת העונש על 7.5 שנות מאסר."